על הבחירות | פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי

אני סוציולוגית ומכאן שהרעיון של בחירה חופשית הוא לא משהו שאני באמת חושבת שמתקיים בעולם שלנו. אנחנו יכולות להחליט לשחק את המשחק ביותר התלהבות או בפחות התלהבות אבל את הכללים שלו, אנחנו, ברוב המקרים, לא קבענו. וגם כשיש מרחב מסוים לבחירה, אנחנו לא תמיד עם מספיק כוח ויכולת ופניות וביטחון להתעקש עליה. אז הנה חמשה רגעי בחירות מהשנה האחרונה – אחד שהתעקשתי בו על בחירה, שני רגעים שבהם ניתנה לי באמת בחירה, רגע אחד שנבהלתי מהבחירה שניתנה לי, ורגע אחד שסירבתי לבחור. 

בחירה ראשונה: הנייד מצלצל באמצע ישיבה באוניברסיטה. השם של הכירורג שלי על הצג. אני מתנצלת ויוצאת החוצה. וככה, ישר לפנים – הרופא אומר "הביופסיה לא טובה. יש לך סרטן. אם היית מישהי אחרת הייתי מזמין אותך למשרד אבל אני יודע שאת חזקה אז הנה אני אומר ובואי נקבע את ה- 30 לחודש לניתוח. והנה הנייד שלי ואת יכולה להתקשר אלי מתי שאת רוצה". רגע, אני אומרת, תן לי לחשוב מה אני רוצה (ובלב אומרת – אני רוצה שניה לנשום ולבחור בית חולים ולהבין מה קורה). חוזרת לישיבה. לא זוכרת מה אמרנו שם. ובחרתי. הוא אמנם רופא מצוין אבל בחרתי אחרת. ורציתי גם מרכז רפואי אחר. 

בחירה שנייה: המנתחים שואלים אותי עם איזה שיר אני רוצה להיכנס לחדר הניתוח משל נכנסתי לחופה. בחרתי. יש לי בחירה אמיתית כאן. לא חשובה אבל אמיתית. מסתבר שאחותי בחרה את אותו האחד בדיוק לניתוח שלה. מטורף.  

בחירה שלישית: פוגשת את האונקולוגית. מקבלת הסבר על התרופות ותופעות הלוואי שלהן, ויכולה לבחור אם לקחת או לא. על הנייר זו בחירה, אבל ההכרעה שלא לקחת את התרופה היא בחירה שנדרש לה אומץ או טמטום (ואת זה יודעות רק בדיעבד) ואני מדי בשוק בשביל להיות מסוגלת לבחור. אז כאילו בחרתי. אבל בפועל נבהלתי עד מאד. כלומר יש זכות להימורים ואני אף פעם לא הייתי טובה בזה. 

בחירה רביעית: גם ברדיותירפיה יש בחירה. הטכנאי.ת מציעים לי לבחור את השירים שאני רוצה לשמוע בזמן הקרינה. זו בחירה אמיתית. ואפילו חשובה כי בניגוד לניתוח ששם בספירה של 8 את כבר לא איתנו, הרי שהשירים שאת בוחרת מלווים אותך לאורך זמן הקרינה, והם בפועל יחידות זמן. שלושה שירים ואת הולכת. אז שאלתי קצת מה נשים בוחרות, והבנתי שהמבוקש מכולם זה אריק איינשטיין ושבד"כ "נשים בגילי" אוהבות שלמה ארצי. אז פעם ביקשתי תיסלם, והאח הציע את תקווה שש, והאחות יומיים קודם העדיפה שירי מעליות באנגלית, התלבטתי לגבי השירים של היום האחרון. בסוף ביקשתי את רונה קינן. איזה קול שיש לה. איזו עברית.

הבחירה החמישית עניינה תסריט הבחירה שהתרבות שלנו כותבת עבורנו. או שאת "אלופה" "גיבורה", שזה התסריט ההירואי שבו את מצופה להיות חזקה, להשאיר את זה מאחוריך, להפוך את זה לאבק ולנצח! כי אנחנו בענין של לנצח. או שהתרבות מציעה לך את תפקיד הקורבן, המסכנה, זו שצריך לרחם עליה. וכל שנותר הוא לבחור. ואני מבקשת לרקוד בין הצדדים ולהציע תפקיד מורכב שיש בו רגעים חזקים ורגעים חלשים, רגעים עצובים ורגעים שמחים אבל תרבות בינארית לא מסוגלת לשאת ריקוד כמו שהיא לא סובלת מרחבים שהם בין לבין, או שאת בפנים או שאת בחוץ, או שאת חולה, או שאת בריאה, או ש...