בין המילים מצאתי את הדרך | שרון נשרי

כשקיבלתי את שיחת הטלפון ההיא בבוקר ה- 3 בנובמבר, בעיצומן של ההכנות לחגיגת יום הולדת במשרד, מצאתי את עצמי מול מציאות חדשה לחלוטין. תוך ימים ספורים נכנסתי לתהליך אבחון של סרטן שד דו-צידי, וגיליתי שאחד האתגרים הוא הצורך לנהל שיחות טלפון כפולות כדי לעדכן במידע הרפואי. 

החזרה על הפרטים והתגובות המודאגות מעבר לקו, הפכו למשימה בפני עצמה שהתישה אותי ומתוך שיקול פרקטי החלטתי לעבור לעדכונים במיילים. 

זה היה פתרון פשוט שנועד לעשות סדר באירוע מלחיץ. 

אבל, תוך כדי תנועה, כשישבתי מול המקלדת כדי לכתוב, גיליתי שהפעולה הזו עושה לי סדר. כדי להסביר מה עובר עליי, הייתי חייבת קודם כל להבין בעצמי. הכתיבה אילצה אותי לפשט את המידע הרפואי המורכב, לארגן את המחשבות ולהסתכל על התהליך כולו בצורה פרקטית. בשלב מסוים, כשרציתי לתאר במבט על את תוכנית הטיפולים שלי, או בשפה שלי: "הפרויקט", צירפתי תרשים גאנט, ממש כמו בניהול פרויקטים. זו הייתה הדרך שלי להביט על המצב בפרספקטיבה מאורגנת, לקבל תחושת שליטה בתוך אי הוודאות ולהזכיר לעצמי שזה זמני ויש מועד סיום גם לפרויקט הזה.

לפעמים כתבתי לעצמי על דף. לפעמים שלחתי לעצמי מיילים עם תובנות וחיזוקים. המילים אפשרו לי לבטא גם את מה שלא תמיד היה קל להגיד בקול. 

הנייר סובל הכל, אנשים לא. 

כשכתבתי את הרהוריי, הפחדים נראו הגיוניים והאתגרים נראו סבירים, כלומר, כאלו שניתן לעמוד בהם. הכתיבה עזרה לי להבין טוב יותר את עצמי, לזהות מה מכביד עליי באותו רגע, ולשאול את עצמי מה אני יכולה לעשות כרגע כדי להרגיש יותר טוב.  

הכתיבה הביאה איתה גם זווית ראייה הומוריסטית ואפשרה לי למצוא הומור ופרופורציות בתוך שגרת הבדיקות, אשפוז היום והטיפולים. המכון האונקולוגי באסותא הפך ל- "ספא אסותא" כי מי האישה שלא תרצה לקבל הרבה טיפולים מפנקים בספא? 

קראתי פעם שהומור זה המרחק הקצר ביותר בין ייאוש לתקווה. 

ואכן, היכולת להתבונן בסיטואציה מהצד, לצחוק על רגעים קטנים ומשונים ולשתף בהם את המשפחה והחברות יצרה ריחוק מהכאב ותחושת שליטה במצב. 

היו פעמים שהתחלתי לכתוב כשאני כאובה ומבולבלת וכשסיימתי לכתוב הרגשתי רווחה והקלה. לפעמים השיפור בהרגשה היה בעקבות מציאת זווית הומוריסטית ולפעמים כתוצאה מהבהירות שנוצרה. 

לא ניסיתי ליפות את המציאות. לצד מיילים עם הומור וקלילות היו גם מיילים שכתבתי בעודי בוכה. המיילים כללו תכנים רפואיים, חוויות אישיות, הרהורים, חששות. הכל מהכל. השיתוף הזה הוליד מיילים עם תגובות מפרגנות ומחזקות ויצר סביבי מעגל תמיכה משמעותי שחיזק אותי בעוצמות ונתן לי משב של רוח במפרשים.

כשהתחלתי להפיץ את המיילים, אחותי אמרה שיום אחד הם יהפכו לספר. מה שהתחיל כהערה מבודחת הפך בחלוף השנים לספר "רק על עצמי", שצפוי לצאת לאור בקרוב וכולל את תיאור המסע שלי והתובנות שלי מהדרך.

הכתיבה בהקשר של התמודדות עם משבר בריאותי היא כלי פשוט, ישיר ונגיש לביטוי עצמי. היא מאפשרת לרוקן את העומס המחשבתי אל הדף ולראות את המציאות בצורה פחות דרמטית ויותר מאוזנת כך שקל יותר להתמודד עם האירועים.

היום אני מרגישה שהספר הזה הוא הייעוד שלי והקול שלי בעולם. 

מבלי שהייתי מודעת לכך בזמן אמת השתמשתי בכלים אימוניים באופן אינטואיטיבי. הבנתי שאין לי שליטה על המציאות שנכפתה עליי אבל בחרתי לתת לה פרשנות שמחזקת ומעודדת אותי. לדוגמה, במהלך הטיפולים הכימיים התברר בבדיקות הגנטיות שאני נשאית של הגן BRCA. כאשר שיתפתי את הסביבה באבחון שלי כנשאית הרגשתי שמרחמים עליי, שהסביבה תופסת את המצב שלי כחמור ושהעתיד שלי נתפס בעיניהם כמפחיד ומאיים. אבל במקום לשקוע לתוך הפרשנות הזו, בחרתי לאמץ באופן מודע גישה עניינית של ניהול סיכונים. אמרתי לעצמי שכיוון שאני יודעת כעת שאני נשאית, המידע הזה הוא כוח. אני יכולה לנהל את הסיכון הבריאותי שלי בצורה אקטיבית באמצעות מעקב רפואי צמוד ופעולות מפחיתות סיכון בעוד שישנם אנשים רבים שלא יכולים לנהל את סיכוני הבריאות שלהם פשוט מכיוון שאין להם מידע על המיפוי הגנטי.

דוגמה נוספת לשיח הפנימי המחזק הזה הייתה התזכורת הקבועה שהענקתי לעצמי לגבי אופי המחלה. הזכרתי לעצמי שסרטן השד הוא נפוץ מאוד, ולכן יודעים איך לטפל בו וישנם אחוזי ריפוי והחלמה גבוהים במיוחד כאשר ישנו גילוי מוקדם. סיגלתי לעצמי חשיבה אופטימית מבוססת עובדות, וחשבתי שאם כבר נגזר עליי להתמודד עם סרטן, עדיף שיהיה זה סרטן השד, שבו עולם הרפואה יכול להציע טיפול עם פרוטוקולים אפקטיביים.

התובנות האלו משמשות אותי היום בליווי של מחלימות ומתמודדות והן הבסיס להרצאות שלי שבהן אני משתפת על ההתמודדות והתובנות שלי.

החזון שמלווה אותי, במיוחד עבור נשים שנמצאות כעת בעיצומם של הטיפולים או בשלבי ההחלמה, מבוסס על הידיעה שמדובר בתקופה זמנית. יש נקודת התחלה ויש קו סיום שמוביל בחזרה אל השגרה ואל החיים שאחרי. 

והחיים טובים בצד השני של המשבר.

עד אז, אני מעודדת נשים לייצר לעצמן מעגלי תמיכה; להגיד לסביבה מה יכול לעזור להן (כי אנשים רוצים לעזור אבל לא תמיד יודעים איך); להכניס לשגרה שמחות קטנות ולבחור בכל יום בשיח פנימי מחזק.

ההאדסטארט של שרון - 'רק על עצמי' כאן