החיים מעבר לפיד | יאנה דרום

יש רגע אחד שאני לא שוכחת.

לפני כמה שנים הוזמנתי להרצאה, ומישהי אמרה: "אה, זאת יאנה דרום עם הסרטן, נכון?"

כמה שנים אחר כך, שוב הוזמנתי להרצאה. הפעם מישהי אמרה: "אה, זאת יאנה דרום עם השמחה?"

באותו רגע הבנתי שמשהו השתנה.

סרטן השד הוא חלק מהסיפור שלי, אבל הוא לא כל הסיפור שלי. הוא פרק משמעותי בחיים שלי, כזה שעיצב אותי והוביל אותי להיות מי שאני היום. אני לא מתכחשת אליו לרגע, אבל גם לא רוצה שהוא יהיה הדבר היחיד שיגדיר אותי.

בשנים האחרונות בחרתי לשים את הזרקור דווקא על שמחת חיים, זוגיות, הורות, התפתחות אישית והבחירה ליהנות מהחיים. כי אם יש משהו שהמחלה לימדה אותי, הוא שהחיים שבריריים מדי בשביל לדחות אותם ליום אחר.

גם אישה שמתמודדת עם סרטן לא רוצה לקום בכל בוקר ולהיזכר רק במחלה. היא רוצה לזכור שהיא עדיין אישה, אמא, חברה, בת זוג – ושיש לה עוד הרבה חיים מעבר לטיפולים.

זו גם הבחירה שלי ברשתות החברתיות.

חשוב לי להגיד משהו שאולי לא כולם יודעים: רוב יוצרי התוכן משתפים רק חלק קטן מהחיים שלהם. גם אני. אולי 20%.

אבל אלה 20% שהם אני. אין פער בין מי שאני ברשת לבין מי שאני במציאות. אני באמת מאלה ש־walk the talk. מי שפוגש אותי ברחוב בדרך כלל אומר שאני בדיוק כמו בסרטונים.

אני פשוט בוחרת להיות נוכחת בחיים שלי, ולצלם ממש מעט. אני משתפת רק כשאני מרגישה שיש לי ערך לתת – מחשבה, תובנה או תקווה. כל השאר נשאר אצלי, כי לא כל רגע חייב להפוך לתוכן.

עם השנים נבנתה סביבי קהילה גדולה ומחבקת, ואני מאמינה שקהילה אמיתית נוצרת כשיש אמון. כשאנשים מרגישים שלא באת לשחק משחק או רק למכור להם משהו, אלא באמת להיות איתם.

במשך שנים ליוויתי נשים שאובחנו עם סרטן השד. כשהן התקשרו אליי אחרי קבלת הבשורה, כמעט אף פעם לא שאלתי מה סוג הסרטן או באיזה שלב המחלה.

תמיד אמרתי להן: "הכול יהיה בסדר."

לא כי יכולתי להבטיח את זה, אלא כי הרגשתי שזה התפקיד שלי – לתת להן תקווה.

גם היום, ברשתות החברתיות, אני מרגישה שזה התפקיד שלי. לא רק מול נשים שמתמודדות עם סרטן השד, אלא מול כל מי שעוברת תקופה קשה. לפעמים כל מה שאדם צריך הוא מישהו שיאמין שיהיה טוב, עד שהוא יצליח להאמין בזה בעצמו.

ואולי הדבר הכי מפתיע הוא שהקהילה הזו מחזקת גם אותי.

אנשים חושבים שאני זו שנותנת כוח, אבל האמת היא שאני מקבלת לא פחות. כשמישהי כותבת לי שהיא מתחילה את הבוקר עם הסטורי שלי כדי לקבל בוסט של אנרגיה, או כשמישהו מספר שהצליח לשחרר כעס או לשפר מערכת יחסים בזכות משהו שכתבתי – ההודעות האלה ממלאות גם אותי בכוחות להמשיך.

לנשים שמתמודדות עם סרטן השד אני תמיד אומרת: הרשת יכולה להיות מתנה גדולה. היא מאפשרת למצוא נשים שמבינות בדיוק מה עובר עלייך, לקבל מידע, המלצות ובעיקר להרגיש שאת לא לבד.

אבל היא צריכה לשרת אותך – לא לנהל אותך.

אם את מרגישה שכל גלילה מכניסה אותך ליותר פחד, חרדה או השוואות, אולי הגיע הזמן לקחת צעד אחורה. לא כל סיפור שאת קוראת הוא הסיפור שלך. כל גוף מגיב אחרת, כל טיפול נראה אחרת וכל אישה עוברת את הדרך שלה.

בתקופת ההתמודדות אני דווקא ממליצה לבחור בקפידה את התכנים שנכנסים אלייך. לצרוך יותר תכנים של פסיכולוגיה חיובית, התפתחות אישית או כל דבר שעושה לך טוב על הלב. ולפעמים, הדבר הכי נכון הוא פשוט לסגור את הטלפון, לצאת מהמסך ולהיות אחראית על מתי ומה את בוחרת להכניס לחיים שלך.

ואחרי שמסיימים את הטיפולים, גם מותר לצאת מקבוצות הסרטן. לפנות מקום לעוד תחומי עניין, לעוד דברים שממלאים אותך, ולעוד חיים שמתקיימים מעבר למחלה.

כי סרטן השד תמיד יהיה חלק מהסיפור שלך, אבל הוא לא חייב להיות כל הסיפור שלך.