קבוצת תמיכה, ענת הררי ואלה סטולפר

קבוצת תמיכה לנשים חולות סרטן השד ב"אחת מתשע"

ענת הררי ואלה סטולפר

מתוך: עלון אחת מתשע, קיץ 2008

"חיכיתי שהערב כבר יגיע, כדי שאוכל לספר לכן ש.."


"לכן אני יכולה לספר דברים שלאף אחד אחר אני לא מגלה"


"אני יודעת שתמיד תהיו שם בשבילי, גם אחרי שהקבוצה תתפרק"

 

אמירות אלה נשמעות לא אחת בקבוצות התמיכה שמתקיימות כמעט בכל ערב ב"אחת מתשע", והן משקפות במידה רבה את מה שהקבוצה מהווה עבור משתתפותיה: מקום בטוח לפרוק בו את כל מה שמעיק על הלב, לתת ולקבל תמיכה אמיתית בתקופה שבה מרגישים לבד ולדבר על נושאים שאי אפשר לפתוח במקומות אחרים.

 

"זר לא יבין זאת"
כאמור, לקבוצות התמיכה מצטרפות נשים שסיימו את שלב המאבק הגופני בסרטן השד, והן מתמודדות עם ההשלכות הרגשיות והחברתיות של המחלה. בתקופה זו, בדרך כלל, משדרת הסביבה לנשים שהן כבר 'בריאות' ויכולות לחזור לשגרת חייהן, בעוד שהן מרגישות עומס רגשי כבד ופחד – איתם הן נאלצות להתמודד לבד.
בשלבים הראשונים של התהליך הקבוצתי מצאו הנשים שעיסוק במחלה על היבטיה הרפואיים (טיפולים, תרופות, רופאים ומצב גופני), כמו גם בדיקה של סגנון ההתמודדות האישי של כל אחת מהן, מסייעים להן ליצור לעצמן קבוצה מלוכדת שמהווה מקום נוח ובטוח לשתף בקשיים, בשאלות, במצוקות, להיתמך ולתמוך. עם הזמן, רמת הלחץ מהמחלה ירדה, והמשתתפות התפנו ללמוד זו מזו על דרכי התמודדות נוספות לאלה הקיימים אצלן, ולהכניס לחדר נושאים נוספים.

במהלך תהליך ממושך שארך כשנה, עלו בקבוצה נושאים רבים, שקשורים לשלושה מעגלים:

  • המעגל התוך-אישי: אני והסרטן (למה זה קרה לי, האם ולמי לספר), אני וגופי שהשתנה/ שבגד, חרדות, דרכי התמודדות, צרכים ותקוות לעצמי.
  • המעגל הבינאישי בקבוצה: למידה מקרוב על דרכי התמודדות של נשים אחרות עם המחלה, מתן וקבלת תמיכה, חברויות חדשות.
  • המעגל החברתי מחוץ לקבוצה: תגובות המשפחה והחברה למחלתי ולשינוי שאני עוברת, קשרים עם אחרים משמעותיים. הנושאים הללו אומנם עלו כבר בראשית התהליך, אולם ככל שעבר הזמן, ורמת האינטימיות בחדר גברה, הפך הדיון בהם ליותר משמעותי ועמוק. הקבוצה העניקה למשתתפות מרחב לביטוי כעסים, תסכולים ופחדים, יחד עם תחושת לכידות וכוח, שהמשיך ללוות אותן גם בחייהן האישיים.

"העובדה שחליתי בסרטן גורמת לי לחשוב מחדש על החיים שלי"
פגישה עם שאלות שעוסקות במוות מעוררת תיאבון לחיים. חלק מהנשים תיארו, שעצם המחלה וההחלמה ממנה חידדו אצלן שאלות קיומיות כמו, מה אני רוצה מהחיים שלי: ממה אני מרוצה ומה הייתי רוצה לשנות. בקבוצה התאפשר לנשים אלה לבדוק את השאלות הללו לאורך זמן.

"גם כשחזרתי הביתה, המשכתי לחשוב על מה שאמרת, וזה עורר בי מחשבות.."

קיימות דרכים שונות להשתתף בקבוצה: אפשר לספר, להגיב לדברי האחרת, לספק מידע, לשאול שאלות, ואפשר גם לשתוק. הכי כדאי לעשות את כל אלה, בזמנים שונים.
להשתתפות בקבוצה על צורותיה המגוונות השפעות שונות על המשתתפות, וכל אחת עברה שינוי כלשהו, בין אם שינוי קונקרטי של משהו שהפריע לה בחייה, בין אם שינוי תפיסתי או תובנה חדשה שאימצה לה. השינויים הושגו באמצעות הרחבת המודעות העצמית לצרכים, לחלומות, ולגבי אפשרויות נוספות שמציגות נשים אחרות. התחושה, שהן לא לבד, יש מי שנמצאות שם בשבילן ומבינות בדיוק מה הן עוברות נתנה הרבה כוח.

קבוצת התמיכה לחולות סרטן השד הפכה לקבוצת העצמה נשית, מרחב חם ובטוח, שאיפשר זיהוי והגדרה מחודשת של רצונות וצרכים של כל משתתפת בעיתוי הנוכחי לצד ההזדמנות לגדול ולהתפתח למקום המיוחד לה, תחת עידודן המפרגן של חברותיה החדשות מהקבוצה והמנחות.

ענת הררי – פסיכולוגית ומנחת קבוצת תמיכה למבוגרות ב"אחת מתשע"

אלה סטולפר – עובדת סוציאלית, מטפלת ומנחת קבוצות

חזרה למאמרים

Share

קבוצת תמיכה, ענת הררי ואלה סטולפר

שינוי גודל גופנים
ניגודיות