גורמי הסיכון לסרטן השד

מהם גורמי הסיכון לסרטן השד?

גורמי סיכון הם אותן תכונות או הרגלים הניתנים לעתים לזיהוי, הגורמים לכך שאנשים מסוימים יהיו חשופים יותר, או פחות, למחלה מסוימת. הגדרת גורמי סיכון מיועדת להבין את סיבות המחלה, הדרכים למניעתה ולריפויה, ולסייע באבחון האישה העלולה לחלות במחלה.

לא כל אישה הנחשפת לגורם סיכון אחד או אף לכמה גורמים בהכרח תחלה בסרטן השד, ומאידך נשים שלכאורה לא נחשפו לכל גורם סיכון (מלבד גיל) חולות במחלה.

במקרה של סרטן השד, למרות שכבר זוהו מספר גורמי סיכון טרם נמצאו הקשרים מוכחים בוודאות. סרטן היא מחלה הנובעת משינויים בגנים – מוטציות. חלק מהמוטציות עוברות בתורשה, אך מרביתן (כ-70%) מתפתחות במשך השנים ללא קשר לתורשה, כתוצאה מתהליכי התבגרות של מערכות הבקרה בגוף, גורמים סביבתיים ועוד.

נוהגים לחלק את מקרי סרטן השד לשלוש קבוצות:

  • סרטן שד אקראי (ספוראדי) – הקבוצה הראשונה והנפוצה ביותר, אליה משויכות כ-70% מהנשים שחלו בסרטן שד מבלי שתהיה במשפחה היסטוריה של המחלה.
  •  סרטן שד פוליגמי, או משפחתי.
  • סרטן שד תורשתי, כלומר סרטן שד הנוצר כתוצאה מגן פגום העובר בתורשה במשפחה מדור לדור. לקבוצה זו משתייכים כ-5-10% ממקרי סרטן השד.

חשוב לזכור שככל שעולה גילה של האישה גדלים גם סיכוייה לחלות בסרטן השד וכאשר באים להעריך את רמת הסיכון יש לקחת בחשבון גם את גורם הגיל.

סרטן שד בישראל

בשנת 2013 אובחנו בישראל כ-4,600 נשים עם סרטן השד (לנתוני תחלואה – רשם הסרטן במשרד הבריאות).

מהם הגורמים המוכרים המשפיעים על הסיכון לסרטן השד

השתייכות קבוצתית
· גורמים משפחתיים
· גורמי תורשה
· מוצא אתני

גורמי סביבה
· חשיפה לקרינה
· חשיפה לכימיקלים ורעלים

אורח חיים וגורמים אישיים
· תזונה
· היעדר פעילות גופנית
· משקל יתר
· צריכת אלכוהול
· הורמונים
· אורך מחזור חודשי לאורך החיים, לידות, הנקה כגורם מגן, היסטוריה אישית, צפיפות השד

השתייכות קבוצתית

גורמים משפחתיים

על קבוצה זו נמנות חולות שבמשפחתן אירעו מספר מקרי סרטן שד אך לא זוהה אצלם גן פגום העובר בתורשה מדור לדור. נשים בקבוצה זו נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות מאשר כלל הנשים, אך בסיכון קטן יותר מהנשים אצלן התגלה גן פגום העובר בתורשה.

על פי הערכה, כ-15-18% מכלל החולות בסרטן השד הן על רקע משפחתי ורק כ-5% מתוכם הם תורשתיים כלומר ניתן לאתר מוטציות העוברות בהורשה.

קיימים מספר הסברים לסרטן שד פוליגמי-משפחתי שאינו נובע מגורם תורשתי, כפי שניתן ללמוד מהדוגמאות הבאות:

  • חשיפה שווה של כל בני המשפחה לגורם סביבתי מסרטן כלשהו – למשל קירבה למפעל כימיקלים.
  • קיום אפשרי של מוטציה בגן, לאו דווקא סרטנית, אשר גורמת לאישה מסוימת להיות פגיעה במיוחד להשפעות סביבתיות מסרטנות, למשל מזון עתיר שומנים. לדוגמא: אם התזונה שלך ושל אחיותיך ובנות-הדוד שלך היתה תמיד מבוססת על צריכת שומנים יתכן מאד שתמצאי כי מספר בנות המשפחה חלו בסרטן השד.
  • מוטציה בגן שעדיין לא הוכר בהקשר של סרטן השד.

גורמי תורשה

כ-5-10% ממקרי סרטן השד נמנים עם קטגוריה זו (או כאמור לעיל, 5% מתוך סך המקרים על רקע משפחתי). במקרים אלו, הגן הפגום עובר בתורשה מהאב ו/או מהאם וקיים סיכון של 50-50 שאותו גן פגום יועבר גם לדור הבא.

בדיקה לאבחון גנטי יכולה במקרים רבים לאתר את הגן הפגום אך גם השאלה מה לעשות עם המידע המתקבל כתוצאה מהאבחון ואיך לנהוג מהווה בעיה בפני עצמה.

למידע מורחב על סרטן שד תורשתי ועל בדיקות גנטיות.

מוצא אתני

ישנן קבוצות אתניות מסוימות בהן אובחנו נשים רבות כחולות סרטן שד, יותר מאשר בקבוצות אתניות אחרות. בישראל נשים לא-יהודיות חולות פחות מנשים יהודיות (למרות שקיימת מגמת עליה במספר מקרי סרטן השד גם אצלן).

גם בקרב הנשים היהודיות קיימים פערים בשיעורי התחלואה בסרטן שד, והנשים ממוצא אירופאי-אמריקאי מובילות במספר החולות. שיעור החולות בקרב נשים ילידות הארץ ("צבריות") דומה לזה של נשים שמוצאן מאירופה-אמריקה או מאסיה-אפריקה.

סיבות אפשריות להבדלים בין הקבוצות האתניות השונות הן: מטבוליזם שונה של האסטרוגן אצל הנשים בקבוצות השונות, מידת החשיפה לגורמים מסרטנים, רמת השומנים בתזונה, וכן גורמים אחרים שעדיין לא הוכחו.

גורמי סביבה

ההנחה המקובלת כיום היא שסרטן נגרם משילוב של גנים העוברים מוטציה וגורמים סביבתיים מסרטנים אשר מפעילים אותה. גנים אינם מתקיימים בבידוד, הם פועלים בקשר עם סביבתם וזו מכילה לעתים קרובות קרצינוגנים (גורמים מסרטנים) – מולקולות המכילות מוטציות די.אנ.איי. נוספות. גם אם קיבלנו מוטציית גנים בתורשה תידרש השפעת גורמים חיצוניים נוספים כדי לגרום לכך שהמוטציה "תצא מן הכוח אל הפועל" וייווצר סרטן.

גורמים סביבתיים רבים טרם זוהו בבירור בשלב זה כמו שגם טרם אובחן אצל אילו נשים רמת הפגיעות להשפעת הגורמים הסביבתיים עלולה להיות גבוהה יותר.

בהקשר לסרטן השד נחקר הקשר בין הופעת המחלה לחשיפה לכימיקלים סינטתיים ולקרינה. עדויות מחקריות על הקשר הזה מרוכזות ב-State of the Evidence – דוח שנתי מקיף, המאגד בתוכו מסקנות ממאות מחקרים העוסקים בגורמי סיכון סביבתיים, ידועים ואפשריים, לסרטן השד. המסמך מתפרסם ביוזמת הארגונים האמריקנים: Breast Cancer Fund, Breast Cancer Action, ושותפים לכתיבתו ולעריכתו חוקרים רבים מארה"ב ומהעולם.

לדוח המלא באתר Breast Cancer Fund (אנגלית, 2010)

חשיפה לקרינה

קרינה נחשבת גורם סיכון מוכר לסרטן באופן כללי. קרינה מייננת (רדיואקטיבית, רנטגן, אולטרה-סגולה) הוכחה בודאות כמעלה את הסיכון לסרטן השד.

מספר מחקרים הראו שהשפעת הקרינה גדולה במיוחד אצל נשים אשר נחשפו לה בהיותן צעירות, גם אם הופעת המחלה בפועל התרחשה רק אחרי תקופה ארוכה כאשר אותן נשים כבר היו מבוגרות. החוקרים מסיקים מכך שגם אם לעצם הקרינה יש השפעה מכרעת על התפתחות סרטן השד, עדיין נחוצים גורמים נוספים המופיעים מאוחר יותר כדי לגרום להופעת המחלה.

הסיכון לחלות בסרטן השד גדול יותר גם אצל נשים שנחשפו לקרינה טיפולית בשנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, כאשר עדיין לא נהוג היה לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים להגנת המטופלות אשר מקובלים היום.

מבחינת רמות הקרינה אליהן נחשף הגוף יש הבדל משמעותי בין קרינה טיפולית שמטרתה להרוס את תאי הסרטן לבין קרינה אבחונית. הסיכון הקיים כיום בביצוע בדיקות אבחון באמצעות רנטגן (צילום חזה, ממוגרפיה) אינו ברמת הקרינה אלא בהצטברות הקרינה שהגוף סופג, ועל כן רצוי להימנע מריבוי בדיקות שלא לצורך ומחשיפה מיותרת.

יחד עם זאת יש לזכור, שהשימוש בקרני רנטגן מהווה כלי אבחוני חשוב ויעיל ואסור שהחשש מפני קרינה מצטברת ימנע את ניצולו. בהקשר לסרטן השד יש לזכור כי חשיבות ביצוע ממוגרפיה באופן סדיר עולה על הסיכון האפשרי בהצטברות קרינה. השימוש בממוגרפיה לאבחון לא הוכח כמזיק לנשים המתחילות להיבדק בשנות ה-40 או ה-50 לחייהן.

כימיקלים סינתטיים

מחקרים מצביעים על הקשר בין כימיקלים סינתטיים מסוימים שמחקים את פעולת האסטרוגן (קסנו-אסטרוגנים: מצויים בחומרים מסוימים במוצרי הדברה, פלסטיק, חומרי ניקוי, תרופות מרשם, ועוד) לבין הסיכון לחלות בסרטן השד. חלק מהחומרים הוכחו כקשורים לסיכון למחלה באופן ודאי, וחלקם – כבעלי קשר סביר או אפשרי.

אורח חיים וגורמים אישיים

אין לנו שליטה על גורמים גנטיים והורמונאליים העלולים להשפיע על רמת הסיכון לסרטן. אך ישנם גורמים חיצוניים היכולים לגרום לסרטן או להאיץ את התפתחותו, או לחלופין למנוע את היווצרותו, שהשליטה עליהם במידה זו או אחרת בידינו, כמו לדוגמא – תזונה, פעילות גופנית, עישון, צריכת אלכוהול וצריכת הורמונים.

על פי דוח המכון האמריקני לחקר הסרטן AICR, הוכח כי לשמירה על משקל תקין, הנקה, פעילות גופנית סדירה וצמצום צריכת אלכוהול תפקיד משמעותי מוכח בצמצום הסיכון לחלות בסרטן השד. 38% ממקרי סרטן השד בארה"ב ניתנים היו למניעה על ידי הקפדה על תזונה, פעילות גופנית ומשקל תקין.

תזונה
לגורם התזונה יש השפעה על רמת הסיכון לסרטן השד. דיאטה דלת שומנים מפחיתה את הסיכון, למרות שאין הוכחה שהיא יכולה למנוע את היווצרות המחלה. יחד עם זאת חשוב לזכור שלדיאטה כזו יש השפעה מוכחת על רמת הסיכון למחלות לב ושבץ מוחי.

משקלה של התזונה כגורם סיכון משתנה בהתאם למצב המחזור החודשי של האישה, והוא גדול יותר אצל נשים שאצלן נפסק המחזור. דיאטה עשירת סיבים היא בדרך כלל גם דלת שומנים ועל כן חשיבותה רבה, אולי גם כגורם מניעה.

על פי המכון האמריקני לחקר הסרטן (AICR), תזונה נכונה צריכה להתבסס על העקרונות הבאים:

אכילת מגוון ירקות ופירות (לפחות חמש מנות ביום, כאשר מנה היא 100 גרם). חשוב לאכול ירקות ופירות המכילים ויטמין A , C ו-E, ובטא קרוטן. עם הירקות והפירות היעילים במיוחד נמנים ירקות ממשפחת המצליבים, ירקות בצליים, ירקות כתומים (המכילים בטא קרוטן), ירקות ירוקים עליים, פרי הדר, שמני צמחים, תותים, עגבניות ועוד.

  • אכילת דגנים מלאים, קיטניות ושורשים (צריכה של לפחות שבע מנות ביום).
  • העדפת מזון לא מעובד.
  • הגבלת צריכה של בשר אדום ומתן עדיפות לעוף ולדגים.
  • הגבלת צריכת בשר הנצלה על פחמים, בשר מעושן ומומלח.
  • הגבלת צריכת שומן מן החי. מומלץ שומן אומגה 3.
  • הגבלת צריכת מזונות מלוחים.
  • הגבלת צריכת אלכוהול.

סויה ומוצריה

בעבר – ועדה של משרד הבריאות בישראל ( 2006) קבעה כי "…למרות שהדיווחים המדעיים לגבי ההשפעות של פיטואסטרוגנים בסרטן השד אינם חד משמעיים, אנו ממליצים כי נשים החולות בסרטן שד או נמצאות בסיכון גבוה למחלה יתייעצו ברופא לפני התחלת השימוש בתכשירים אלו".

במאי 2017 פרסם משרד הבריאות המלצות חדשות לגבי אכילת סויה, לפיהן: "צריכת סויה הינה בטוחה בכל שלבי החיים לרבות ינקות, ילדות והתבגרות הן בקרב נשים והן בקרב גברים ואף עשויה לספק יתרונות במצבים בריאותיים שונים". עוד נאמר: "צריכת סויה לא מעלה את הסיכון להתפתחות סרטן השד אלא להיפך, היא עשויה לסייע במניעת סרטן השד וקשורה בהפחתת הסיכון לתמותה ולהישנות הגידול בקרב חולות ושורדות המחלה". (מידע נרחב באתר משרד הבריאות)

אומגה 3

צריכת חומצות שומניות אומגה 3 עשויה להוריד את הסיכון לסרטן או לעכב את קצב התפתחותו. בקווים מנחים בנושא תזונה מטעם האגודה האמריקנית לסרטן נטען כי יש הוכחות להשפעה מיטיבה זו, אם כי הן מועטות. אחד המחקרים מצא כי תזונה עשירה באומגה 3 של אימהות במהלך ההריון וההנקה הורידה את הסיכון של בנותיהן לחלות בסרטן השד במהלך חייהן.

פעילות גופנית

פעילות גופנית סדירה חשובה לבריאות מערכת הדם והלב ולמניעת דילול העצם (אוסטיאופורוזיס). יותר ויותר מחקרים מצביעים על קשר אפשרי בין פעילות גופנית קבועה למניעת סרטן השד. מחקר הראה כי נשים שעסקו בפעילות גופנית במשך 4 שעות שבועיות במהלך שנות הפריון שלהן נמצאו בסיכון נמוך משמעותית לחלות בסרטן השד. מחקר אחר הראה שאצל נשים שעסקו באתלטיקה בצעירותן רמת הסיכון למחלה היתה נמוכה יותר.

האגודה האמריקנית לסרטן ממליצה על פעילות גופנית של 45 דקות עד שעה ביום לפחות חמש פעמים בשבוע. התדירות ועוצמת הפעילות משתנות עם הגיל – ככל שהגיל עולה עדיפה פעילות בתדירות גבוהה יותר ומשך זמן ארוך יותר אך בעוצמה מופחתת.

עודף משקל

מחקר אירופי גדול (EPIC), שנמשך יותר מעשור והקיף כחצי מיליון איש, מצא קשר בין תזונה, פעילות גופנית ומשקל במניעת מחלת הסרטן. על פי דו"ח ארגון הבריאות העולמי עודף משקל והיעדר פעילות גופנית אחראים לרבע עד שליש ממקרי סרטן השד.

עודף משקל בגיל מבוגר (המוגדר כמשקל גבוה ב-20% ויותר מהמשקל האישי האידיאלי) נחשב לגורם סיכון לסרטן השד. תאי שומן מייצרים אסטרוגן, ומשום כך עודף משקל משפיע מאד על רמת האסטרוגן בגוף. אצל נשים הסובלות מעודף משקל רמת האסטרוגן בגוף יכולה להגיע ל-40% יותר מזו של נשים באותו גיל שמשקלן רגיל.

עודף משקל המרוכז באזור הבטן (מוגדר על ידי יחס בין היקף מותניים לירכיים) עלול להגדיל את הסיכון לסרטן השד (בין השאר) אף יותר מאשר עודף משקל לפי מדד ה-BMI, המשקלל את יחס המשקל והגובה. הסיבה לכך היא שהשמנה באזור הבטן, בצירוף היעדר פעילות גופנית, גורמים לעליה ברמות האינסולין, עליה בייצור אסטרוגנים ברקמת השומן וגורמים נוספים המגבירים את הסיכון להתפתחות סרטן השד.

צריכת אלכוהול
צריכת אלכוהול מגבירה את הסיכון לסרטן השד. על פי האגודה האמריקנית לסרטן, נשים שצרכו 2-5 משקאות ביום היו בסיכון גדול פי 1.5 לחלות בהשוואה לנשים שלא שתו כלל.
על פי אחד המחקרים, אצל נשים מתחת לגיל 55 ללא גורמי סיכון אחרים שצרכו יותר מ- 9 מנות אלכוהול בשבוע הסיכון היה גבוה יותר מאשר אצל נשים בגיל מבוגר יותר. יחד עם זאת נראה שלאלכוהול היתה השפעה מזערית על נשים שכבר נמצאו בסיכון גבוה. נראה כי הנזק מצריכת אלכוהול גבוה במיוחד בגילאים הצעירים.

דוח חדש שהתפרסם בשנת 2017, על ידי הקרן העלמית לחקר הסרטן והמכון האמריקאי לחקר הסרטן הראה כי צריכה יומיומית של אלכוהול  – 10 גרם ליום (כוס בירה קטנה או כוס יין) מגבירה את הסיכון לסרטן השד בתקופה שלפני המנופאוזה ועוד יותר בתקופה שלאחריה. לא ידוע מהו סף הצריכה הבטוח לאלכוהול.

הורמונים וסרטן השד
נבדק הקשר בין צריכת הורמונים לסיכון לסרטן השד ממספר היבטים:

גלולות למניעת הריון – לפי האגודה האמריקנית לסרטן, מחקרים מראים כי נשים המשתמשות בגלולות למניעת הריון הן בעלות סיכון במעט גדול יותר לחלות בסרטן השד בהשוואה למי שלא השתמשו כלל בגלולות. אולם סיכון זה כנראה יורד לנורמה לאחר שהאישה הפסיקה ליטול את הגלולות. נראה כי נשים שהפסיקו ליטול גלולות לפני עשר שנים אינן בסיכון מוגבר לסרטן השד. בקבלת ההחלטה על השימוש בגלולה על האישה לדון עם הרופא/ה בגורמי הסיכון האחרים שלה למחלה.

טיפול הורמונאלי חלופי בגיל המעבר – השימוש בהורמונים לאחר הפסקת המחזור החודשי היה מקובל במשך שנים רבות כאמצעי להקלת התסמינים של גיל המעבר ולמניעת אוסטיאופורוזיס (בריחת עצם).

ניסוי קליני מקיף (2002) שבדק את השפעותיו של טיפול הורמונאלי המשלב אסטרוגן ופרוגסטרון מצא, שהסיכונים הנובעים מהטיפול עולים על התועלת שהוא אמור להביא. בניסוי נמצא כי הטיפול המשולב הביא לעלייה של 26% במקרי סרטן השד, וכן שטיפול זה אינו מגן מפני מחלות לב, כפי שסברו תחילה, אלא להיפך: הטיפול הגדיל את מספר התקפי הלב, השבץ, וקרישי הדם.

בעקבות הממצאים חלה ירידה משמעותית בצריכת הטיפול ההורמונאלי החלופי בארה"ב. יתכן וקיים קשר בין הירידה בצריכת הטיפול לבין הירידה שהסתמנה בתחלואה בסרטן השד בארה"ב בשנים שלאחר מכן, 2003-4. למחקר על הקשר.

טיפול הורמונאלי חלופי גם מגביר את צפיפות השד ובכך מקשה על פענוח תוצאות ממוגרפיה. תופעה זו היא הפיכה, ועם הפסקת השימוש בהורמונים צפיפות השד חוזרת למצבה הנורמלי בהתאם לגיל (ככל שהגיל עולה צפיפות השד פוחתת).

כיום סבורים כי טיפול משולב של אסטרוגן ופרוגסטרון אכן מעלה את הסיכון לסרטן השד, אך הסיכון חוזר לנורמה עם הפסקת הטיפול. טיפול באסטרוגן בלבד אינו מעלה את הסיכון לסרטן השד.

ממחקר שהתפרסם ב -2016 עולה כי טיפול הורמונאלי חליפי בנשים לאחר-מנופאוזה בפינלנד הוביל לפחתת הסיכון לתמותה מסרטן השד. למחקר.

מוצע לאישה לשקול עם הרופא מה הטיפול המתאים עבורה אישית תוך בחינת סיכון מול תועלת ולקיחה בחשבון של המאפיינים האישיים שלה. בכל מקרה, במידה ומחליטים על טיפול – מומלץ לקחת טיפול במינון הנמוך ביותר ולתקופה קצרה ולהיות במעקב, על פי האגודה האמריקנית לסרטן.

חשוב לזכור שנשים רבות חוות את גיל המעבר מבלי לסבול מהתופעות, או שהן חשות בהן במידה פחותה. מומלץ לנשים המזהות אצלן תסמין אחד או יותר הגורמים להם קשיים ואי נוחות לבדוק מגוון דרכים להתמודד איתם.

בין השאר, ניתן לבצע שינויים באורח החיים – לדוגמא שינוי בהרגלי אכילה ומזון ופעילות גופנית, תוך התיעצות עם תזונאי/ת. היעזרות ברפואה המשלימה – טיפול בצמחי מרפא או שיטות אחרות של הרפואה המשלימה. וכן טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון כדוגמת אפקסור, סרוקסט ופרוזאק, למניעת הסימפטומים של גיל המעבר.

טיפולי פוריות – תרופות להגברת הפריון דוגמת קלומיד ופרגנול גורמות למטופלות "ביוץ יתר", כלומר הן מכריחות את השחלות לייצר כמות גדולה יותר של ביציות ומעלות את רמת האסטרוגן בגוף. כמה מחקרים הצביעו על אפשרות שהטיפולים עלולים להגדיל את הסיכון של האישה לחלות בסרטן השד. יחד עם זאת, החוקרים אינם תמימי דעים לגבי הקשר הסיבתי הישיר, והנושא עדיין בדיון.

בכל מקרה, היות וברוב המקרים הנשים הנזקקות לתרופות פוריות הן מעל גיל 30 וטרם ילדו כלל, הן כבר נמצאות מראש בסיכון מעט גבוה יותר לסרטן שד.

בין השאר, הרפואה המשלימה מציעה דרכים אחרות לטיפול בבעיות פוריות, באמצעים הכוללים אקופונקטורה (דיקור), צמחי מרפא ועוד. טיפולים אלו מוצעים במקום הטיפולים ההורמונאליים או כהשלמה להם, לצורך איזון השפעת ההורמונים, שיפור הביוץ, שיפור איכות רירית הרחם ועוד. לאחד המחקרים בנושא.

מחזור חודשי
קיים קשר בין סרטן השד ומספר מחזורי הווסת לאורך שנות חייה. ככל שהמחזור החודשי מתחיל מוקדם יותר (כלומר ווסת ראשונה לפני גיל 12 שנה ו/או גיל מעבר לאחר גיל 55) כן יגדל הסיכון של האישה לחלות בסרטן השד, ככל הנראה בשל החשיפה הממושכת להורמונים לאורך החיים.

לידות בגיל מאוחר או היעדר לידות
הריונות רבים החל מגיל צעיר מורידים את הסיכון לסרטן השד היות והם מצמצמים את מספר מחזורי הווסת לאורך חיי האישה. נשים שלא ילדו נמצאות בסיכון מוגבר יותר מאשר נשים שילדו. לידה ראשונה אחרי גיל 34, מעלה את הסיכון למחלה.

מחקר חדש שהוצג בכנס החברה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (ASCO,June 2017) בדק את הסיכון לחזרת המחלה בנשים שחלו בסרטן השד ונכנסו להיריון ונמצא שהיריון לא מגביר את הסיכון.

הנקה כגורם מגן
ארגונים לחקר הסרטן כוללים בדרך כלל את ההנקה כאחד הגורמים המורידים מעט את הסיכון לסרטן השד. מחקרים מצאו כי אכן להנקה ולתקופה המצטברת של ההנקה השפעה על הסיכון לחלות בסרטן השד.

על פי האגודה האמריקנית לסרטן, כמה מהמחקרים הראו כי ההנקה מורידה במעט את הסיכון לחלות בפרט אם מדובר בהנקה במשך 1.5-2 שנים. המכון האמריקני לחקר הסרטן ממליץ לנשים על הנקה בלבד עד שהתינוק מגיע לגיל שישה חודשים.

בין השאר נמצא כי בנשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן השד, ההנקה מפחיתה את הסיכון למחלה לפני גיל המעבר ב-60% בהשוואה לנשים שלא הניקו כלל.

עדיין לא הוכח מה הסיבה להשפעת ההנקה. בין הגורמים המשוערים נמנים הגורם ההורמונאלי – העובדה שההנקה מצמצמת את מספר מחזורי הווסת לאורך חיי האישה, גורמים הקשורים למבנה השד, ועוד.

למקורות בנושא הנקה והסיכון לסרטן השד (אנגלית):

American Cancer Society

National Cancer Institute

La Leche League International
Archives of Internal Medicine

היסטוריה אישית של סרטן שד
אישה שחלתה בסרטן השד בעבר נמצאת בסיכון גבוה פי 3-4 לחלות שוב בהשוואה לאישה שלא חלתה.

היסטוריה אישית של מחלות שפירות של השד
מצבים שפירים מסוימים שאובחנו בשד עלולים להגביר את הסיכון לסרטן השד.

צפיפות השד
מחקר שהתפרסם בשנת 2017 בכתב העת JAMA Oncology מראה כי,  לנשים בעלות מבנה שד צפוף סיכון גבוה יותר לפתח סרטן שד מאשר לנשים עם מבנה שד שומני, הממצא התייחס הן לנשים צעירות לפני שלב המנואופזה ולנשים מבוגרת לאחר המנואופזה (המחקר לא התייחס לנשאות למוטציות כגורמי סיכון). לידיעה בתוך Medscape

לסיכום

הסיכון לחלות בסרטן השד הוא פועל יוצא של שילוב מורכב של גורמים, חלקם תורשתיים וחלקם קשורים באורח חיים וסביבה. מה בכל זאת ניתן לעשות?

  • גילוי מוקדם באמצעות בדיקות האבחון השונות – הכרה של האישה את השד והשינויים החלים בו, בדיקה קלינית על ידי רופא, וממוגרפיה.
  • שמירה על אורח חיים בריא.
  • הכרת רמת הסיכון האישית (ואם את נמצאת בסיכון – ביצוע בדיקות אבחון בתדירות המתאימה).

לכלי אינטראקטיבי להערכת הסיכון האישי לסרטן השד

Breast Cancer Risk Assessment Tool

למידע נוסף על גורמי הסיכון לסרטן השד

לעבודת סיכום מידענית בנושא, ע"י מיכל רכלר (תרגום לעברית: רונית מרקו)

Breastcancer.org
P. Brent et. Al, Medicine and Science in Sports and Exercise, April 2009

האגודה האמריקנית לסרטן (אנגלית)
לדוח המכון האמריקני לחקר הסרטן בנושא תזונה משקל ופעילות גופנית, 2009 (אנגלית)
המלצות הקולג' האמריקני לרפואת ספורט (אנגלית)
ד"ר ש. מאור, הקשר בין השמנה וספורט למחלת הסרטן, דינמי און ליין, מכון וינגייט, מאי 2009 (עברית)

על גילוי מוקדם וגורמי סיכון: פרופ' שלמה שניבאום, מנהל המרכז לבריאות השד, מרכז רפואי ת"א, ומיה אוחנה, רכזת סדנאות בריאות השד בעמותת אחת מתשע, בתוכנית בריאות 10, ערוץ 10, 20.10.2010.

עודכן ביוני 2017

Share

גורמי הסיכון לסרטן השד

שינוי גודל גופנים
ניגודיות