מהו טיפול אימונותרפי בסרטן

אימונותרפיה היא סוג של טיפול בסרטן, המעצים את היכולת הטבעית של הגוף להילחם בסרטן. המטרה של הטיפול היא לשפר או לשחזר את היכולת של מערכת החיסון לזהות גידולים סרטניים ולחסל אותם ביעילות.
מערכת החיסון שלנו מאומנת לזהות ולהילחם בפתוגנים וחיידקים, שחודרים לגופינו ומקוטלגים כ״פולשים זרים״. אך המקרה של תאי סרטן הוא יותר מסובך, כיוון שאלו הם תאי גוף בריאים שעברו תמורה והפכו לסרטניים, ולכן לעיתים הם לא מזוהים כ״זרים״ ולא מחוסלים ביעילות.
פעמים רבות, תאי הסרטן מפעילים מנגנונים שונים, שמעכבים את הפעילות של מערכת החיסון, ובנוסף לכך הם מצליחים לחמוק מ״הרדאר״ של המערכת. הטיפול האימונותרפי, שנעשה באמצעים שונים, מסיר את המחסומים הללו ומסייע למערכת החיסון "לראות" את תאי הגידול כדי לחסלם ביעילות.
אחת הבעיות הקיימות בטיפול אימונותרפי היא שהסרת המחסומים גורמת להפעלת יתר של מערכת החיסון,  אשר תוקפת ללא אבחנה תאי סרטן כמו גם את תאי הגוף הבריאים. לכן פעמים רבות יכולות להופיע תופעות לוואי הדומות לתסמינים של מחלות אוטואימוניות (מחלות בהן הגוף תוקף את עצמו).

מדוע מערכת החיסון אינה מזהה את תאי הגידול בסרטן השד ונלחמת מולם?

מערכת החיסון מורכבת מתאים מסוגים שונים ביניהם תאי ה – T, תאי דם לבנים, שתפקידם לזהות ולהילחם בגורמים זרים, הפולשים לגוף. תאי ה-T סורקים את תאי הגוף השונים כדי לבדוק את מצבם ולהחליט מה יהיה גורלם. הדרך שבה תאי ה-T "יודעים" מה מצבו של התא היא על ידי זיהוי מולקולות חלבוניות (אנטיגנים) המוצגות על פני שטח התא. לדוגמה, אם התא נגוע בנגיף הוא יציג על פני המעטפת שלו את החלבונים הנגיפיים וכך תאי ה-T ידעו שיש לחסל את התא הנגוע.
אחד התהליכים שמובילים להתפתחות סרטנית בתאים היא הצטברות של מוטציות ברצף ה-DNA של התא. מוטציות אלו מביאות לייצור של חלבונים לא תקינים או כאלו שפועלים ביתר, דבר שיכול להוביל להתחלקות בלתי נשלטת של התא ובסופו של דבר להתפתחות גידול סרטני. תאי-T שיזהו את החלבונים המוטנטים הללו כשהם מוצגים על פני שטח התא, יפעלו לחסל את התא.
אולם, ברוב סוגי הגידולים בסרטן השד, תאי הסרטן אינם מבטאים על פני מעטפת התא שלהם את החלבונים המוטנטים, ולכן מערכת החיסון אינה מצליחה לחסל אותם ביעילות. על מנת לסייע למערכת החיסון להילחם בגידול הסרטני יש לשדרג את היכולת שלה לזהות את החלבונים המוטנטים שמאפיינים בעיקר תאי סרטן ושאינם מופיעים בתאים בריאים.
אסטרטגיה נוספת שמאפיינת תאים סרטניים היא לעכב את פעולתם של תאי ה-T. הם עושים זאת על ידי ביטוי חלבון בשם PDL-1 על גבי מעטפת התא שלהם. PDL-1 נקשר לחלבון PD-1 שמתבטא על גבי מעטפת התא של תאי T, ברגע ששני החלבונים נקשרים (PDL-1 על תא הסרטן עם PD-1 על תא T), פעילות ההרג של תא ה-T מנוטרלת.
כיום קיימים טיפולים אימונותרפיים המונעים את הקישור בין שני החלבונים PDL-1 ו-PD-1 ובכך מונעים את הנטרול של תאי ה-T על ידי תאי הסרטן.

טיפולים אימונותרפיים בסרטן השד

עד כה, הטיפולים האימונותרפיים היו פחות יעילים ברוב סוגי סרטן השד בשל העובדה שתאי הגידול ממעטים לבטא חלבונים מוטנטים על פני מעטפת התא שלהם ובכך הם פחות חשופים לזיהוי על ידי מערכת החיסון. עם זאת קיימים טיפולים שהוכחו כיעילים במיעוט של הגידולים.

התרופה קיטרודה
קיטרודה היא תרופה אימונותרפית, החוסמת פיזית את הקישור בין חלבון PD-1 שעל פני תאי ה-T לבין חלבון PDL-1 שעל גבי תאי הסרטן (על ידי כך שהיא פיזית נקשרת לחלבון PD-1 שמבוטא על תאי ה-T ולא מאפשרת קישור שלו לחלבונים אחרים), ובכך מגבירה את הפעילות של מערכת החיסון נגד תאי הגידול. תרופה זו היא ממשפחת תרופות מעכבות PD-1.
קיטרודה נמצאה  יעילה לטיפול בגידולים סרטניים (מתקדמים ו/או גרורתיים) שמאופיינים בריבוי מוטציות או שהם בעלי ערך MSI גבוה (MSI-H : High Microsatellite Instability – מאפיין תאי שמעיד על אי יציבות גנטית, שמאפיינת סוגי גידולים שונים), ובכלל זה בסרטן שד גרורתי. אולם, רק מיעוט מגידולי סרטן השד הגרורתי בנשים, מאופיינים בריבוי מוטציות ו- MSI גבוה.
בשנת 2018 נכנסה קיטרודה לסל הבריאות לטיפול בגידולים סרטניים גרורתיים עם מדד MSI גבוה.

בכנס ESMO 2019  הוצגו תוצאות הביניים של מחקר שבדק הוספה של קיטרודה לטיפול נאואדג'וונטי (טרום ניתוחי) בנשים חולות סרטן השד מסוג טריפל נגטיב (סרט שד מוקדם – לא גרורתי).  התוצאות הראו שהוספת קיטרודה לטיפול הכימותרפי בחולות הובילה לעליה בשיעור התגובה הפתולוגית המלאה (pCR). לפרטים נוספים על המחקר

התרופה טסנטריק
באוקטובר 2018 התפרסם מחקר חדש על טיפול אימונותרפי אפשרי לנשים עם סרטן שד גרורתי מסוג טריפל נגטיב (TNBC). במחקר בדקו את הוספת התרופה האימונותרפית טיסנטריק (טסלה, אטזוליזומאב) לכימותרפיה (מסוג אברקסן) וראו כי הוספת הטיפול האימונותרפי סייע בעצירת התקדמות המחלה ובהישרדות הכוללת (הארכת משך תוחלת החיים) של המטופלים. יצוין כי תוצאות מתקדמות של המחקר הראו כי לא היה הבדל מובהק סטטיסטית בהישרדות הכוללת. מכיוון שהתרופה נקשרת לחלבון PDL-1 המתבטא על תאי הסרטן, ומונעת ממנו להיקשר לחלבון PD-1 על גבי תאי החיסון, היא הייתה יותר יעילה עבו נשים שהגידול שלהן הראה ביטוי גבוה של חלבון PD-L1 (להרחבה על המחקר).

למרות שרוב סוגי סרטן השד אינם אימונוגניים מטבעם (כלומר לא מעוררים את התגובה הטבעית של מערכת החיסון נגדם), עדיין מתקיימים היום מחקרים וניסוייים קליניים שבודקים את שילוב האימונותרפיה ביחד עם הטיפולים הסטנדרטיים כנגד סרטן השד, כאשר בחלק מהמקרים התוצאות נראות מבטיחות. האתגרים להמשך הם למצוא סמנים ביולוגיים שיוכלו לנבא למי יועיל הטיפול האימונותרפי ובאיזה מקרים טיפול זה יהיה פחות מועיל, ואילו שילובי טיפול יהיו הטובים ביותר עבור סוגי סרטן השד השונים.

תודה ליעל גרופר, דוקטורנטית במכון ויצמן למדע
כתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

עודכן: נובמבר 2019