ד"ר מירי נהרי, פסיכולוגית חינוכית וקלינית בכירה, עמותת אחת מתשע
הקשר הורים-בנים/בנות בוגרים משתנה לאורך החיים. כאשר הבן או הבת מאובחנים כחולי סרטן, כל המשפחה עוברת טלטלה. ד"ר נהרי מאירה את הזרקור על היבט שכמעט ואיננו מדובר: ההשלכות המשמעותיות של האירוע המשברי על מערכת היחסים בין ההורים לחולה.
ההורים של הגבר או האישה החולה הם קבוצה מגוונת: חלקם פעילים ועדיין מנהלים קריירה, חלקם קשישים ובעצמם זקוקים לעזרה. הצורך בסיוע המעשי מכניס את ההורה באופן אינטנסיבי לתוך המשפחה, אך לא כל משפחה מעוניינת לשלב את ההורה. עם המחלה מתחדדת השאלה מה מקום ההורה מול בן הזוג של החולה. יש משפחות שאף מסתירות את פרטי המצב מההורה. באחרות ההורים אינם מבינים את חומרת המצב או לא רוצים להבינה. לעיתים ההורה חוזר לתפקיד המטפל, כמו בתקופת הילדות, אלא שלא תמיד זה מתאים.
הורי החולה סובלים מהיעדר מרחב ברור, מסגרת מובנית, נורמות מקובלות, לבטא את תחושותיהם. ד"ר נהרי מציעה ליצור מסגרות לשיח חברתי ומשפחתי בנושא, כגון מסגרות יעוץ ותמיכה להורים, פורום אינטרנט יעודי, ועוד.
למאמר המלא: ד"ר מירי נהרי, הורים לחולי סרטן מבוגרים, פסיכואקטואליה, אוקטובר 2012, עמ' 60.
מתוך רצון לתת מענה לצרכים מסוג זה, אחת מתשע מפעילה קבוצת תמיכה לתומכים – חברי המעגל הקרוב של חולות סרטן השד, ביניהם גם הורים לחולות.