אלינה קולודניה (1980-2011) כתבה את שיריה הראשונים ברוסית בגיל שמונה, ולאחר כשנתיים התפרסם ספרה הראשון, מה חלמה דבורה קטנה, בעיר הולדתה ריגה שבלטביה. בשנת 1993 עלתה קולודניה לארץ עם סבה וסבתה, ומאז התגוררה בירושלים והחלה לכתוב שירים גם בעברית, עוד בהיותה במרכז קליטה. "כשאני כותבת בעברית אני חושבת בעברית, אבל לעיתים, כשקופץ לי רעיון, אני כותבת גם ברוסית…אני מרגישה ישראלית עם שורשים ממקום אחר." כך העידה בראיון לעיתון ידיעות אחרונות עם צאתו לאור של ספרה השני ב-1997, ענפי דקלים.

גם את חווית התהליך היצירתי ידעה לתאר בעודה נערה: "תמיד שואלים אותי איך כותבים שירים", סיפרה באותו ראיון, "ואני עונה שאני לא יודעת. אני מרגישה כאילו מישהו שאני לא מכירה הכתיב לי אותם".

שיריה הראשונים מאוכלסים בדבורים ("מה שראתה דבורה קטנה בחלום / אני יודעת שלעולם לא אחלום"), צפרדעים ("לקחתי אותו בכף-היד / הנחתי אותו על לפה ירוקה"), קיפודים, חתולים, תוכיים, דרורים, זרזירים, עכברים, ולויתן כחול ש"עיניו באושר זורחות ככוכבים". אך כבר אז השתקפו בשיריה לא רק דמיונה הפראי וכמיהתה לעולם החי והצומח ("אל תגעו בטבע / פן נאבד את הכל…"), אלא גם העושר התרבותי אליו נחשפה בילדותה. בשירים כמו "יהודית", "המתנסות באסון", ו"חווה" מתוודע הקורא לשאלה שהמשיכה לרדוף את המשוררת כל חייה: "כיצד אישה נעשית גיבורה?" ("יהודית", ענפי דקלים, עמ' 14). החיפוש אחר תשובה – או אולי מיני תשובות – לשאלה זו, הוא שהוביל אותה לספרות המדע הבדיוני, אשר אותה כה אהבה ואשר דרכה לימדה את עצמה גם שפה שלישית: אנגלית.

בשנת 2006 חלתה אלינה בסרטן אך המשיכה לכתוב וללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים גם תוך כדי מאבק כביר במחלתה. עם פטירתה באוקטובר 2011 השאירה לנו כמה שירים אחרונים בעברית וברוסית, וגם בלוג (יומן אינטרנטי) רווי הומור, הרהורים, ביקורות ספרותיות וצוואה אחרונה: "אני צריכה לכתוב ספר חדש". לבלוג עצמו קראה בשם: "יצירה לא גמורה".

 

 

 

לאה יופה-רונאל מספרת כיצד ליוותה את אלינה במסגרת פרויקט "לצידך" של אחת מתשע.לסיפור של לאה.

השירים של אלינה

רֶצַח לֹא מֻצְלָח / אלינה קולודניה

כְּבָר לֹא אָשׁוּב לְיַעַר אֳרָנִים,

לְתוֹך גּוּפִי הַקַּל, הַדַּק, בֶּן הַשְּׁמוֹנֶה…

אֲבָל מַסְפִּיק, הֲרֵי גָּמַרְתִּי אֹמֶר

לִמְחֹץ אֶת תּוֹלְעֵי הַגַּעֲגוּעִים.

הֲיִי אֲרוּרָה, תּוּגַת הַדִּמְדּוּמִים,

עַל כָּל מַתְּנוֹתַיִךְ סְפוּגוֹת הָאֶרֶס,

וַאֲרוּרִים סִפְרֵי שִׁירָה עֲבֵי-הַקֶּרֶס

וּשְׁמָם יִמַּח שֶׁל הַמְּשׁוֹרְרִים.

מַסְפִּיק! כְּבָר לֹא יָבוֹאוּ חַיְזָרִים

אוֹתִי לִגְאֹל מִכְּלוּב כַּדּוּר הָאָרֶץ,

וְהַדְּרָקוֹן אֵינוֹ יוֹתֵר מִשֶּׁרֶץ,

אֲשֶׁר קוֹסֵם לִילָדִים תְּמִימִים.

אַךְ לֹא אוּכַל (גַּם אִם זֶה הֶכְרֵחִי),

לִרְצֹחַ אֶת הַמְּשׁוֹרֶרֶת בְּתוֹכִי.

28.04.2010

לשירים נוספים:

הבריחה מבית חולים

הכפפה

רצח לא מוצלח (לפתיחה בדף נפרד)