יום העיון של אחת מתשע ואיכילוב – חידושים בטיפול בסרטן השד, יולי 2011

יום העיון השנתי של עמותת אחת מתשע בשיתוף עם המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי(איכילוב) התקיים ביום ד' ה-13.7.11.

יום העיון בנושא חידושים בטיפול בסרטן השד התקיים זו השנה הרביעית.

מאות נשים הגיעו ליום העיון וזכו לשמוע הרצאות שהעשירו אותן במידע רפואי עדכני, אמין ורלבנטי.
להלן עיקרי דברים מתוך ההרצאות.

 

יעוץ פסיכולוגי לחולה ולמשפחתה

ד"ר מירי נהרי, פסיכולוגית קלינית בכירה, עמותת אחת מתשע

ד"ר נהרי הציגה את המעגלים השונים של ההתמודדות הנפשית של האישה עם אבחון המחלה, כמו גם בתקופה של ההחלמה לאחר הטיפולים. לכל אישה נרטיב משלה, המבטא את הדימוי העצמי שלה במישורים שונים, ומושפע מההיסטוריה האישית.

למחלה השלכות גם על בני המשפחה הקרובים, ויש צורך בהתייחסות מיוחדת גם להתמודדות ולצרכים שלהם.

למצגת ההרצאה

 

תרומת הקבוצה לתהליך ההחלמה מסרטן השד

אלה סטולפר, עו"ס, מטפלת ומנחת קבוצות מוסמכת, עמותת אחת מתשע

לעיתים קרובות, מצפים מהאישה המחלימה מסרטן השד שתחזור להיות "כמו לפני המחלה". אך דווקא לאחר ההחלמה עולים הקשיים, והמשבר סביב המחלה מציף נושאים מהעבר. ההרצאה הציגה את המשמעות ואת הכוח המרפא של קבוצת תמיכה בעמותה עבור המחלימות מסרטן השד. המפגש הקרוב בין נשים שעברו את המחלה הוא ייחודי, בגדר "זר לא יבין זאת". הקבוצה מאפשרת מרחב בטוח בו האישה יכולה להיחשף, לעשות נורמליזציה של החוויה, ולהפחית את תחושת הבדידות.

למצגת ההרצאה

יעל, משתתפת באחת מקבוצות התמיכה, סיפרה על ההזדהות שמאפשר המפגש הקבוצתי מנקודת מבטה. הקבוצה מהווה מקום שבו מותר להגיד הכול, גם דברים שכבר אי אפשר להעמיס על הסביבה הקרובה בשלב שלאחר ההחלמה. הקבוצה היא גם מקום להעלות חלומות אישיים, מעין "מעבדה לחיים", בו ניתן לחוות התנסויות ראשונות, כמו הסרת הפיאה וכו', לפני שמתנסים בעולם שבחוץ.

חידושים בטיפול בסרטן השד – בהנחיית פרופ' משה ענבר
ובהשתתפות רופאי המרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב)

 

שימור פוריות בקרב חולות סרטן שד

פרופ' פואד עזאם

טיפול כימי וטיפול ניתוחי או קרינתי לאגן עלולים לפגוע בשחלות. הפוריות היא חלק מאיכות החיים של המחלימות מסרטן השד. הפניית האישה להליך שימור פוריות מבטאת את המסר שסיכויי החלמתה טובים ושהרופא כבר חושב על "היום שאחרי".

בארה"ב שימור הפוריות הפך לחלק מובנה בטיפול האונקולוגי.

יש לבצע שימור פוריות לפני הטיפול הכימי. חשוב שהאישה תופנה לתהליך מוקדם ככל האפשר. לעיתים בשלב מאוחר אין אפשרות לבצע גירוי שחלתי לשם הקפאת ביציות/עוברים.

אפשרויות שימור פוריות:

·               הקפאת ביציות בשלות

·               הקפאת עוברים – אפשרות עדיפה על הראשונה מבחינת ההישרדות של העוברים

·               גירוי שחלתי וגידול ביציות בתנאי מעבדה

·               הקפאה של פיסות שחלה

האם טיפולים הורמונאליים לגירוי השחלה עלולים להשפיע על השד ולהגביר את הסיכון לאישה? על מנת להסיר חשש מההשלכות על השד משלבים בטיפול טמוקסיפן או פמרה כדי לחסום את האסטרוגן בגוף או להוריד את רמתו.

לנשאיות המוטציות המגבירות את הסיכון לסרטן השד מציעים כיום אבחון גנטי טרום-השרשהPGV לעוברים המוקפאים. זהו אבחון גנטי לעוברים, שבעקבותיו מחזירים רק את העוברים שאינם נשאים של המוטציות.

לסיכום, חשוב להביא את נושא שימור הפוריות למודעות לא רק בקרב החולות אלא גם בקרב הקהילה הרפואית.

האם כל חולה זקוקה לטיפול כימי משלים? על הרחבת השימוש באונקוטייפ

ד"ר לריסה ריבו

בדיקת אונקוטייפ מהווה כלי החלטה המסייע לקבוע איזו חולה זקוקה לכימותרפיה. הבדיקה, המבוססת על מודל מתמטי רפואי, מראה מהי רמת הסיכון של האישה (RS) לחזרת המחלה בעשר השנים הבאות. רמת הסיכון מתורגמת לאחוז הסיכון לחלות.

הבדיקה מיועדת לנשים עם HER2 שלילי וקולטן חיובי לאסטרוגן.

חולות בסיכון נמוך – הטיפול הכימי לא יועיל להן

חולות בסיכון גבוה – הטיפול הכימי יפחית את הסיכון שלהן לחלות ב-30%. בקבוצה זו הטיפול הכימי הכרחי.

שני-שלישים מהחולות אינן זקוקות לטיפול הכימי.

הבדיקה בשימוש מאז שנת 2005, ובעקבותיה פחתה כמות הטיפולים הכימיים.

לאחרונה הורחב השימוש בבדיקה גם לנשים עם בלוטות חיוביות. בעבר בלוטות חיוביות היוו הוראה לטיפול כימי בכל מקרה, אך בדיקת האונקוטייפ בנשים אלה תראה גם כאן כי רק הנשים שיימצאו בבדיקה כשייכות לקבוצת הסיכון הגבוה ירוויחו מהטיפול הכימי.

מרקרים בסרטן השד – מי צריכה את זה?!

פרופ' אילן רון

המרקרים (סמנים) נחלקים לשני סוגים, בריקמה ובדם:

בריקמה: קולטנים להורמונים, סטטוס HER2

בדם: CA15-3, CEA

בשלב האבחנה מטרת הסמנים בריקמה לקבוע את הטיפול המתאים אישית לחולה.

אם אישה מקבלת טיפול כימי, מטרת הסמנים בדם לעקוב אם היא מגיבה לטיפול.

אך מה לגבי המעקב השגרתי לאורך זמן באישה המחלימה? כאן בדיקת הסמנים אינה מתאימה, והבדיקה מיותרת. (גם בדיקות ct, pet-ct מיותרות כמעקב סדיר.)

כאשר רמת הסמנים נורמלית – אין זה מבטיח שאין גרורות.

מאידך, כשהסמנים גבוהים, ואכן מוצאים גרורות אצל אישה שמתפקדת באופן מלא ובאיכות חיים טובה, הדבר מצריך מתן תרופות בעלות תופעות לוואי קשות הפוגעות באיכות חייה.

בהקשר של גרורות בסרטן השד, אין רווח מהקדמת הטיפול התרופתי בהשוואה לטיפול כשהגילוי הוא כמה שנים מאוחר יותר. להיפך, האישה מרוויחה חיים באיכות טובה. בחזרה גרורתית של המחלה אין כל משמעות לגילוי מוקדם של הגרורות.

לסיכום, פרופ' רון קרא לנשים ולרופאים להימנע מבדיקות המרקרים כשגרת מעקב.

טיפולים חדשים לסרטן השד

ד"ר יוליה גרינברג

ד"ר גרינברג תיארה את מנגנוני הפעולה של הטיפולים הביולוגיים: הרספטין, טייקרב, וכן תרופות חדשות שעדיין לא רשומות. בין התרופות החדשות:

פרטוזומב:

התרופה מונעת מקולטן אחר להגיע לקולטן HER2 ובכך עוצרת את המחלה. התרופה נבדקה בשילוב הרספטין והוכחה יעילות בהשוואה לטיפול בפרטוזומב בלבד.

T-DM1:

תרופה ביולוגית וכימית, שילוב של מולקולת הרספטין עם תרופה כימית. התרופה מתחברת לקולטן HER2 וגורמת לתהליך המביא להתפרקות התא.

אריבולין:

תרופה כימית שסונתזה מספוג. הראתה יעילות בחולות סרטן שד גרורתי, עם תופעות לוואי שאינן קשות.

טיפולים ביולוגיים – התקוות והאכזבות

ד"ר רינת ברנשטיין

בתחום הטיפולים הביולוגיים לסרטן השד נרשמו הישגים לצד אכזבות. ד"ר ברנשטיין התיחסה להתפתחויות האחרונות בתחום.

אווסטין:

תוספת אווסטין לטקסול משפרת את השליטה במחלה לתקופה חציונית של כשנה. התרופה נרשמה בארה"ב אירופה וישראל כקו טיפולי ראשון בסרטן שד גרורתי.

ממטה-אנליזה של מחקרים נוספים עולה כי התרופה מוסיפה זמן שליטה במחלה לתקופה חציונית של כ-6-9 חודשים. אך לא ידוע עדיין לאיזו אישה התרופה תועיל ולמי לא.

אולם לצד ההישג, לא הוכחה הארכה של תוחלת החיים. ה-FDA ביקש לדון בהסרת ההתוויה של התרופה לסרטן השד. באירופה לעומת זאת לא הסירו את ההתוויה ואף הרחיבו אותה גם לאווסטין בשילוב קסלודה. בישראל המצב כרגע ללא שינוי.

תרופות מעכבות-פארפ למחלה גרורתית:

מתאימות לנשאיות, לחולות טריפל נגטיב.

אולפריב – תרופה הניתנת בכדורים.

איניפאריב – ניתנת דרך הווריד + טיפול כימי. במחקר קטן הושגה הארכת הזמן עד התקדמות המחלה ואף הארכה בתוחלת החיים, אך במחקר שלב 3 הישגים אלו לא באו לידי ביטוי. (יתכן שמפני שכמעט כל הנשים בהן נכשל הטיפול קיבלו את התרופה לאחר התקדמות המחלה).

תרופות אלו הן חדשות, עדיין, אין די ניסיון.

קבוצת החולות טריפל נגטיב אינה קבוצה אחידה. כשנצליח להכיר את ההבדלים בתוך הקבוצה נדע להתאים טוב יותר את הטיפולים.

זומרה:

מחקר אוסטרי הראה לפני מס' שנים כי לתוספת זומרה לטיפול הורמונלי והפסקת וסת יזומה במחלה מוקדמת יש יתרון בהארכת משך החיים של האישה.

אולם מחקר בינ"ל רחב יותר, מחקר AZURE, מצא כי אין כל יתרון לזומרה בהארכת תוחלת החיים בהקשר זה (מלבד אצל נשים מסוימות מעל גיל 60 או חמש שנים לאחר הפסקת הווסת).

כיום, זומרה אינה רשומה בעולם כטיפול מונע.

נשקלת הכנסתה לטיפול בנשים צעירות, בעיקר כאמצעי לשמירת צפיפות העצם מפני פגיעה כתוצאה מכניסה מוקדמת יזומה לגיל המעבר, וכן בנשים עם נטיה לאוסטיאופורוזיס.

למצגת ההרצאה

 

הטיפול בסרטן השד בקרב נשים מבוגרות, וחידושים בטיפול הקרינתי

ד"ר דיאנה מצייבסקי

קיימת בעיה בהגדרה מה היא אישה מבוגרת (מעל גיל 65, 75, 80?); בעיה נוספת – נשים מבוגרות אינן נכללות מספיק במחקרים קליניים, ולכן אין מספיק ידע מה הטיפול המתאים להן.

אצל נשים מבוגרות, סרטן שד מתגלה בד"כ בשלב מאוחר כי הן פחות נוטות להיבדק. בישראל האישה מקבלת זימון לממוגרפיה עד גיל 74. כיום ישנה עליה במס' הנשים המבוגרות באוכלוסיה. אורך החיים של האישה מושפע ממחלות נלוות, תסמונות גריאטריות ועוד.

כיצד מקבלים החלטות לגבי חולה מבוגרת? ההחלטה צריכה להתבסס על השאלה איך האישה תעמוד בטיפולים. חולה במצב טוב צריכה לקבל טיפול משלים כמו כל אישה. ואילו חולה במשב שביר – תקבל טיפול מינימלי או סימפטומטי בלבד.

יחד עם זאת, מחקרים הראו שטיפול תת-אופטימלי העלה את התמותה של הנשים.

ככל שלאישה עם סרטן שד יש יותר מחלות נלוות, היא בסיכון גבוה יותר למות כתוצאה מהמחלות הנלוות.

סרטן שד אצל מבוגרות מהווה את סיבת המוות העיקרית מתוך המחלות הממאירות. אך מהשוואה לכלל המחלות עולה כי רוב החולות המבוגרות בסרטן שד נפטרות ממחלות שאינן סרטן.

טיפול כירורגי: אישה עם תוחלת חיים גדולה מחמש שנים תקבל טיפול רגיל. באישה שתוחלת החיים שלה נמוכה יותר ייבחר ניתוח שלא יפגע בה, למשל בהרדמה מקומית.

הסרת בלוטות: לא נמצא הבדל בהישרדות אם הוצאות הבלוטות או לא. מבוגרות שאינן זקוקות אף לביופסיה של הבלוטות: כאשר הגידול קטן מ-2 ס"מ, HER2 שלילי וקולטן הורמונלי חיובי.

הטיפול הקרינתי המשלים אחרי ניתוח: אצל מבוגרות השפעת הקרינה על ההישרדות פחות משמעותית. למפקטומי ללא קרינה היא אופציה סבירה בהחלט.

טכניקות להגנה על הלב במהלך הקרינה:

·               טיפול עם בקרת נשימה – מקרינים בשעה שהלב במנח נמוך כתוצאה מהנשימה.

·               הצמדת הקרינה לשד – IMRT

·               טכניקות של קרינה חלקית (בישראל מתבצעת בחיפה בלבד): ברכיתרפיה באמצעות בלון Mammosite, או קרינה תוך ניתוחית, או שדה הקרנה קטן (במחקר באיכילוב, בהשתתפות נשים מגיל 55).

אפשרות להקל על האישה בניידות לטיפולים: הפחתת מס' טיפולי הקרינה תוך הגדלת עוצמת הטיפולים – הוכחה יעילות גבוהה יותר מהטיפולים הסטנדרטיים.

טיפול כימי משלים אחרי ניתוח: בנשים מבוגרות מחקר הראה שטיפול כימי סטנדרטי עדיף על טיפול בקסלודה.

הרספטין: ממתינים לתוצאות מחקר הבודק את השאלה האם אישה מבוגרת יכולה לקבל הרספטין ללא טיפול כימי.

 

חזרה לימי עיון

 

Share

יום העיון של אחת מתשע ואיכילוב – חידושים בטיפול בסרטן השד, יולי 2011

דילוג לתוכן